- דיני חוזים
- מומחים לדין הזר
- ייפוי כוח מתמשך
- משפט מסחרי
- הדין האמריקאי
- דיני תעופה
- מטבעות דיגיטליים
- אשרות עבודה
- דין סין (China Law)
- דיני עבודה
- תביעות ביטוח ונזקי רכוש
- פלילי
- מקרקעין ונדל"ן
- דיני צרכנות ותיירות
- קניין רוחני
- דיני משפחה
- דיני חברות
- הוצאה לפועל
- רשלנות רפואית
- נזקי גוף ותאונות
- תקשורת ואינטרנט
- מיסים
- תעבורה
- חוקתי ומנהלי
- גישור ובוררויות
- צבא ומשרד הבטחון
- ביטוח לאומי
- תמ"א 38
- פשיטת רגל
- תביעות ייצוגיות
- לשון הרע
- דיני ספורט
- אזרחויות ואשרות
- אזרחות זרה ודרכון זר
- ירושות וצוואות
- נוטריון
החלטה בתיק רע"פ 5519-10
|
רע"פ בית המשפט העליון |
5519-10
14.9.2010 |
|
בפני : ס' ג'ובראן |
|
| - נגד - | |
|---|---|
|
: דניס וינוקור עו"ד לילך גפני עו"ד הרן רייכמן |
: מדינת ישראל עו"ד אוהד גורדון |
| החלטה | |
לפניי בקשה למתן רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה בעפ"ג 19847-07-09 (כבוד השופטים י' אלרון, מ' גלעד ומ' רניאל) מיום 28.6.2010, בו התקבל ערעורה של המשיבה על גזר דינו של בית משפט השלום בקריות (ת.פ. 10807-01-09, כבוד השופטת א' קנטור).
כנגד המבקש ושני אחרים הוגש כתב אישום המייחס להם עבירה של פריצה לבנין שאינו דירה ובצוע גניבה, לפי סעיף 407(ב) בצירוף סעיף 29(ב) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין) ועבירה של פריצה לבנין שאינו דירה או בית תפילה בכוונה לגנוב, לפי סעיף 407(א) בצירוף סעיף 29(ב) לחוק העונשין. לפי המתואר בכתב האישום ביום 13.1.2009 פרץ המבקש, יחד עם שני הנאשמים האחרים, אל היכל התרבות בנהרייה בכוונה לבצע גניבה. מהמקום נגנבו טלביזית פלסמה, צרור מפתחות של המקום ושני מכשירי דיסק און קי. באותו היום פרץ המבקש, יחד עם שני הנאשמים האחרים, גם לבית ספר לקידום נוער בנהרייה בכוונה לגנוב. ניסיון הגניבה סוכל לאחר שהחלה לפעול במקום אזעקה.
ביום 19.1.2009, במסגרת דיון במעצר המבקש עד תום ההליכים בעניינו, הורה בית משפט השלום לערוך לו בדיקה פסיכיאטרית על מנת לבחון את כשירותו לעמוד לדין. ביום 25.1.2010 הוגשה חוות דעת פסיכיאטרית בעניינו של המבקש בה נקבע כי המבקש אינו חולה נפש והוא כשיר לעמוד לדיון אך הומלץ להפנותו לועדת אבחון. בהתאם, ועדת האבחון הגישה חוות דעת בה נקבע כי המבקש אינו מפגר בשכלו וכשיר לעמוד לדין. עם זאת, הועדה הייתה בדעה כי עקב תפקודו השכלי הגבולי והפרעת האישיות ממנה סובל המבקש, יש לקבוע לו אחריות פלילית חלקית.
ביום 16.3.2009 הרשיע בית משפט השלום את המבקש בעקבות הודאתו בעובדות כתב האישום. בעקבות ההרשעה הורה בית המשפט לקבל חוות דעת נוספת מוועדת האבחון בנוגע לדרכי הטיפול האפשריות במבקש. חוות הדעת המשלימה של וועדת האבחון הוגשה ביום 5.4.2009 והוצעו בה מספר דרכי טיפול אפשריות. ביום 9.6.2009 דחה בית משפט השלום את בקשת המבקש להטיל עליו כסנקציה יחידה את דרכי הטיפול עליהן המליצה הוועדה וקבע כי ניתן לגזור את דינו של המבקש ובמקביל להחיל עליו את דרכי הטיפול עליהן המליצה הועדה. בעקבות זאת, ביום 16.6.2009, גזר בית משפט השלום על המבקש עונש של מאסר בפועל לתקופה של 100 ימים, אשר מקוזזים כנגד תקופת מעצרו. בנוסף, נקבע כי יש ליישם את דרכי הטיפול עליהם המליצה הוועדה וכי הוועדה תדאג, בין היתר, לשלב את הנאשם במסגרת חוץ ביתית, תדאג לשיקומו התעסקותי ולמעקב וטיפול פסיכיאטרי. בגזר הדין נקבע כי המבקש סובל מליקוי בכושרו השכלי אשר מצדיק את אימוץ המלצות וועדת האבחון לעניין דרכי הטיפול.
ביום 5.7.2009 המפקח הארצי על ועדות האבחון הודיע לבית המשפט כי וועדת האבחון אינה עוסקת בישום דרכי הטיפול. בתגובה, החליט בית משפט השלום כי אין מקום לקבוע דרכי טיפול בהמשך לגזר הדין וכי ההליכים בעניינו של המבקש הסתיימו.
המשיבה הגישה ערעור על גזר הדין לבית המשפט המחוזי בחיפה בגדרו טענה כי שגה בית משפט השלום בכך שקבע כי סעיף 19ג לחוק הסעד (טיפול במפגרים), תשכ"ט-1969 (להלן: חוק הסעד) מאפשר להטיל דרכי טיפול בנוסף לעונש מאסר וכי העונש שהוטל על המבקש הינו עונש קל ביותר ביחס לעבירות שבגינן הורשע. במסגרת הליכי הערעור הוגש תסקיר מטעם שירות המבחן אשר המליץ לבית המשפט לשקול לקבל את הערעור ולהטיל על המבקש ענישה המציבה גבולות ברורים וזאת, בין היתר, לאור העובדה כי ניסיונות קודמים לטיפול לא צלחו.
בית המשפט המחוזי, בפסק דינו מיום 28.6.2010, קיבל את הערעור שהגישה המשיבה והטיל על המבקש עונש של תשעה חודשי מאסר בפועל בניכוי תקופת מעצרו וכן 12 חודשי מאסר על תנאי לתקופה של 3 שנים והתנאי שלא יעבור עבירה בה הורשע או עבירה על סעיפים 384 ו-406 לחוק העונשין. בית המשפט קבע כי בית משפט השלום שגה כאשר גזר על המבקש עונש מאסר וכן דרכי טיפול שכן בסעיף 19ג לחוק הסעד נכתב שניתן לבחור באחת משתי החלופות ולא בשתיהן. עוד קבע בית המשפט כי לא מצא לנכון להטיל על המבקש עונש של עבודות שירות וכי בלאו הכי הוא נתון במעצר בית בעקבות הגשת כתב אישום בתיק אחר. בית המשפט התחשב בכך שהמבקש סובל מלקות שכלית אך קבע כי שיקול זה ישפיע על משך המאסר ומקום ריצויו אך לא על עצם הענישה. עוד קבע בית המשפט כי יש להתחשב בהמלצת שירות המבחן ובחשיבות הטלת עונש אשר יציב למבקש גבולות ברורים.
מכאן בקשת רשות הערעור שלפניי, בגדרה טוען המבקש כי שגה בית המשפט קמא בכך שהחליט לגזור עליו עונש של מאסר בפועל במקום להפנותו לטיפול על פי המלצת ועדת האבחון. המבקש טוען כי שגה בית המשפט המחוזי בכך שהעדיף את המלצת שירות המבחן על פני המלצת ועדת האבחון ובכך שלא נתן עדיפות בשיקול האינטרסים לאפיק הטיפולי. עוד טוען המבקש כי שגה בית המשפט המחוזי בכך שקבע כי האפיק הטיפולי נכשל וזאת, בין היתר, בגלל שהמדינה לא ביצעה את הנחיות ועדת האבחון לגבי דרכי הטיפול. לחלופין, טוען המבקש כי יש לאפשר לו לרצות את המאסר בדרך של עבודות שירות.
לאחר שעיינתי בבקשה ובפסקי הדין של הערכאות שקדמו לי, נחה דעתי כי דין הבקשה להידחות וזאת מבלי להידרש לתגובת המשיבה.
בקשה זו אינה מעוררת כל סוגיה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים (ראו ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ, פ"ד לו(3) 123 (1982)). עניינו של המבקש נדון בפני שתי ערכאות שיפוטיות, והמבקש לא הצביע על עילה המצדיקה דיון נוסף בסוגיה בפני ערכאה שלישית. מטעם זה בלבד יש לדחות את הבקשה. מעבר לכך, כידוע, הלכה היא כי טענות בנוגע לחומרת העונש כשלעצמה אינן מקימות עילה למתן רשות ערעור בפני בית משפט זה, אלא בנסיבות של סטייה ניכרת ממדיניות הענישה (ראו רע"פ 1174/97 רפאלי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 24.3.1997); רע"פ 7201/97 בשירי נ' היועץ המשפטי לממשלה (לא פורסם, 11.12.1997)). בנסיבות המקרה, לא מצאתי כל סטייה שכזו מנורמת הענישה המקובלת בעבירות אותן ביצע המבקש.
מעבר לנדרש יוער כי אף לגופו של עניין, דין הבקשה להדחות. בית המשפט המחוזי פעל בהתאם לאמור בסעיף 19ג לחוק הסעד כאשר בחר לגזור את דינו של המבקש במקום לקבוע לו דרכי טיפול. בית המשפט התחשב בחוות הדעת שהובאו בפניו בנוגע למצבו השכלי והנפשי של המבקש ולכן בחר להטיל עליו עונש מקל לעומת העונש שנגזר על שותפיו. בית המשפט התחשב בהמלצת שירות המבחן, לפיה יש לקבל את הערעור שהגישה המשיבה, אך התחשב גם בנתונים נוספים. כך למשל, בית המשפט קבע שניסיונות קודמים לטפל במבקש במסגרות שונות נכשלו. נתון זה אינו עולה רק מתסקיר המבחן אלא גם, בין היתר, מעדותה של הגברת עתליה קרוין נציגת העמותה המשמשת כאפוטרופוס למבקש (פרוטוקול הדיון בפני בית משפט השלום בקריות מיום 16.6.2009). כמן כן, מקובלת עלי מסקנתו של בית המשפט המחוזי לפיה אין מקום במקרה זה להטיל על המבקש עונש של עבודות שירות. בית המשפט המחוזי התחשב בכל השיקולים הרלבנטיים ואיזן כראוי בין הצורך להתחשב במצבו של המבקש לבין הצורך להטיל עליו עונש שיציב לו גבולות ויתריע מפני ביצוע מעשים דומים בעתיד ולא מצאתי מקום להתערב בפסק דינו.
סוף דבר הבקשה נדחית.
החלטתי מיום 21.7.2010 בעניין עיכוב ביצוע עונש המאסר אשר הוטל על המבקש - מבוטלת בזאת
על המבקש להתייצב ביום 13.10.2010 בשעה 09:00 במזכירות בית המשפט המחוזי בחיפה לשם תחילת ריצוי עונשו.
ניתנה היום, ו' בתשרי התשע"א (14.9.2010).
|
ש ו פ ט |
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. שצ
מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il
התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות:| הודעה | Disclaimer |
|
באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי. האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר. |
|
